נשים מספרות: סיפורים מרגשים מתהליכי פוטותרפיה

אני יכולה לכתוב על פוטותרפיה שעות.
אבל לפעמים, הדרך הכי חזקה להסביר מה זה—היא פשוט לתת לנשים לדבר.
נשים אמיתיות, שחוו. שנכנסו לסטודיו עם דופק מואץ, ויצאו ממנו עם עיניים בורקות.

אור, 42, אחרי גירושין:
"באתי לצילומים עם חשש כבד. לא אהבתי את איך שאני נראית, לא הרגשתי מושכת. דנה קיבלה אותי בעדינות, בצחוק, בלי לחץ. ברגע שראיתי את התמונה הראשונה – בכיתי. ראיתי שם אותי. בלי מסכה. פשוט אישה. חזקה. יפה. מאז – משהו בי נרגע."

שני, בת 35, אחרי שלוש לידות צפופות:
"הרגשתי שאני גוף שמשרת אחרים. לא אישה. לא אני. בצילומים פתאום שמתי לב לחיוך שלי. לעיניים. לידיים שמחזיקות חיים. כאילו לראשונה מישהו ראה אותי ולא רק את 'האמא'. זו הייתה מתנה אמיתית."

נעמה, בת 58, גרה בבני ברק, דתייה, אחרי עליה במשקל:
"לא רציתי לבוא. רציתי לחזור לגוף שהייתי בו פעם. אבל בסוף הבנתי – הגוף הזה הוא זה שנשא אותי בכל השנים האלה. הוא לא האויב שלי. והצילומים עזרו לי להתחיל לאהוב אותו מחדש."

---

אלו רק חלק מהקולות. כל אישה שמגיעה – מביאה איתה עולם שלם.
וכל תהליך צילום נשי בגישה הפוטותרפית הוא שער קטן לריפוי גדול.

אם הסיפור שלהן נגע בך, אולי הגיע הזמן לכתוב את הסיפור שלך.

מוזמנת באהבה, בלי מסכות, בלי תנאים—רק את, בדיוק כמו שאת.

שלך 
דנה תהל